<h1>ספר התרומות שער מ"ב חלק ו'</h1>
<h2>דף יד.</h2>
והיכא דהוי שותף או מתעסק בממון חבירו, שהוא פלגא מלוה, ונתן ריוח שנה או שנתים לבעל המעות, ולסוף אמר לו כל מה שנתתי לך מן הקרן היה ואחשוב המחצה ממנו לחלק המלוה, והיו שם עדים בשעה שנתן ממונו בתורת ריוח אך לא אמר להם אתם עדי, אם מחייבו הודאתו אם לאו. והא ודאי מסתברא דלאו כל כמיניה למהדר ממאי דאמר קמיהו, דכיון דלשם ריוח נתן לו מה שנתן וכבר קבל זה מידו אין נופל כאן לשון השטאה ומה שעשה עשוי. וה"ל כמאן דאודי מנה לפלוני ונתנם לו מיד שאין לאחר מעשה כלום. אך יכול לטעון טעיתי בחשבוני אם יברר בעדים טענתו, וכעובדא דגינאי [גיטין י"ד ע"א]. וכן סברת הרב בעל העיטור ז"ל שכתב מאן דיהיב ליה לחבריה עיסקא ויהיב ליה רוחא בכל שתא, ובתר הכי אמר דקרנא יהיב ליה ולא הוה ביה רוחא, חזינן אי יהיב ליה רוחא באפי סהדי א"נ דקא מודי ליה דכי יהיב ליה לשום רוחא קאמר ליה, לאו כל כמיניה וגבי כוליה, ואע"ג דלא אמר אתם עדי, אבל אי בסתמא יהב ליה משתבע דלא הוה ביה רוחא וזקפי רוחא אקרנא, ע"כ. ודכותה נמי האומר לחברו מנה לך בידי והילך מהם חמשים ולא אמר אתם עידי יכול לומר משטה אני בך לגבי החמשים שעדין לא נתן לו, אבל מה שנתן נתון. ואמנם הר"א בר"ד ז"ל חולק עליו בתשובתו וזו טופסה, מה ששאלתם אם נתן ריוח שנה או שנתים ולסוף טען כי קרן היה מה שנתן ושלא היה שם ריוח מעולם, כך דינו, שאם נתן הריוח בפני עדים לשם ריוח ואמר אתם עדי, עכשו שהוא חוזר לאו כל כמיניה וגובה ממנו הקרן, אבל אם לא אמר אתם עדי, בין שאמר לשם ריוח בין שאמר סתם, ישבע עכשו שלא היה שם ריוח מעולם וכל מה שנתן לשם ריוח יעלה לשם קרן, מפני שזה דומה למי שהודה בעדים חייב אני לך מנה והילך חמשים מהם שאם לא אמר אתם עדי לא כלום הוא ויכול לומר משטה אני בך, ע"כ.
